מטופיזה לקחנו (זה אני ועוד 4 ישראלים) את סיור גיפים לסאלר דה איוני.
קיבלנו גיפ, מדריך\נהג, טבח שמשיר שערות לתוך האוכל ומחלת גבהיים.
ביום הראשון לטיול ראינו שטחי מראה של למות (למה ברבים) שהחבר'ה שם דיי חיים מהם.
אחרי זה עברנו בכפר קטן שנמצא בכזה חור שאתה למא מבין איך מישהו מסכים לחיות ככה. כלומר שטח ויפה ורגוע, אבל 7 שעות נסיעה מציוליזציה?? אני הייתי מוותר. שם ישנו. הגובה כבר מתחיל להשפיע (אנחנו ב3500 מטרים גובהה אם אני זוכר נכון) ויש קצת סחרחורות ובחילות.
הבתים שם עשויים מבוץ שהתיבש וקש. זה מחזיק 6 שנים (אם אין הרבה גשם)
למחרת אנחנו קמים והולכים לראות קצת מיים במדבר
וקצת לגונות עם פלמינגו. המסלול לסאלר מלא בלגונות עם פלמינגו. אתה עובר באיזה 6 כאלו. כל לגונה היא בצבע קצת אחר בגלל "מיקרואוגניזמים" לפי המדריך שלנו (שזה אגב המילה היחידה שהוא ידע באנגלית). בדקתי אותו בויקפדיה, זה בגלל האצות שבלגונה, אצות זה לא ממש מיקרואורגניזמים אבל לא נהייה קטנונים.
שם גם הלכנו למעינות חמים. היי כיף.
ואחר כל הלכנו לראות גיזירים. העסק נראה קצת כמו שהיית מדמיין גיהנום נוצרי. הרבה עשן, אדמה מבעבת וריח חזק של גופרית.
לבסוף הלכנו לישון במלון עשוי כולו ממלח. זה כמובן כשהכוונה ב"עשוי כולו" זה מבנה מבלוקים ש טייחו אותו עם איזה תערובות של סיד והרבה מלח. אבל קונספט נחמד.
ביום האחרון התחלנו באי (גבעה בתחילת מדבר המלח) - אי הקטוטוסים. האי חשוב בגלל שתי סיבות.
1) יש בו קקטוסים ממש גדולים
2) זה המקום היחידי שמותר להשתין בו כל היום. אסור להשתין במדבר המלח.
לבסוף הגענו לסאלר דה איוני עצמו. אז בגדול זה עובד ככה: מכיוון שקצב האידוי של האגם היה גדול מקצב צבירת הנוזלים שלו הוא לאט לעט התאדה והשאיר אחריו משטח ענקי (אני מעריך שליש מגודל מדינת ישראל) ומישורי של "מלח ורק מלח".
טכלס זה אפילו עוד יותר מגניב, כי המדבר עשוי משכבות של "מלח מים מלח מים". ככה שאם תנעץ את הרגל בקרקע אתה מגלה שאתה בעצם נסעת כל היום של שכבה דקה של מלח שמתחתיה יש מים!
בגלל שהמדבר הזה נמשך בלי סוף ואין שם דבר ברקע קל יוצר "תעלולי פרספטיבה"- עצמיים רחוקים המצלמה נראים כאילו הם באותו מישור כמו העצמיים הקרובים רק פשוט קטנים יותר. לא משנה כמו טענתי שאני עושה להם את אותו אפקט ב 5 דקות בפוטושופ, החבר'ה התעקשו והנה התוצאה.
